המאבק להתפלל בהר הבית
רקע היסטורי: על פי ספר הר הבית [משיב מלחמה כרך ד] של הרב שלמה גורן עמוד יב "עם התארגנות הצבאית הראשונה בירושלים המשוחררת והמאוחדת. החלטתי שהגיע הזמן לקבוע עובדות באיזור המותר לטמאי מת להכנס... התפילות ליד הכותל המערבי הן סמל לחורבן וגלות ולא של שחרור וגאולה. כי תפלות היהודים ליד הכותל המערבי החלו רק במאה השש עשרה. לפני זה היו היהודים מתפללים במשך מאות בשנים על הר הבית וכשגורשו משם התפללו על הר הזיתים מול שער המזרחי הנקרא שער הרחמים".
עמוד יג
"התחלתי איפוא לארגן תפלה בציבור בהר הבית, מבין קציני הרבנות הצבאית וחייליה, שנמצאו לפי תפקידם הצבאי במדרשה התורנית בקביעות במדרשה התורנית בהר הבית. יחד עם זאת קבעתי את נוסח התפילה המיוחד להר הבית, לאחר ברור הלכתי מקיף שערכתי בנושא זה... כל עוד רשומי המלחמה והנצחונות של צה"ל, היו טריים בלבם של שכינינו הערבים; הפחד בפני תוצאות המלחמה היה עדיין נסוך על פניהם של ההנהגה המוסלמית העליונה. בחששם שמא צה"ל שהיה בתחילה אחראי על כל השטחים החדשים ששוחררו, יעניש את הפורעים ויפטר אותם מעבודתם, החרישו, ולא הגיבו על ארגון התפלות שלי בהר הבית".
עמוד יד
"אני משוכנע, שאם היינו קובעים מקום לתפילת יהודים בהר הבית בתחילת שחרורה של ירושלים, היה דבר נקבע כנוהג לתפילות מסודרות ומאורגנות של יהודים בהר הבית באין פוצה פה... במסגרת תפקידה של הרבנות הצבאית הראשית, ערכנו ימי עיון ותפילות בצבור מסודרות בהר הבית – שחרית, מנחה וערבית. עם קריאת התורה בשבתות ובימי שני וחמישי ברחבת הר הבית עצמה, לפנים משער המוגרבים בסמוך למדרשה שלנו... בשנת תשכ"ז פרסמתי הודעה שאני מתכון לערוך בשבת נחמו בבוקר, תפלה המונית חגיגית על הר הבית. תוך הוראות איך להטהר לקראת עליה זו להר ה'... בתשעה באב תשכ"ז ערכתי תפילת מנחה לצבור מצומצם ברחבת הר הבית ממול המדרגות העולות מצד דרום לכיפת הסלע. במקום שמותר להכנס לשם לפי כל השיטות של הפוסקים. העליתי לשם ארון קודש עם ספר תורה, קראנו בתורה בפרשת "ויחל", כרגיל, עליתי בעצמי למפטיר והפטרתי בנביא ישעיה (נ"ה, ו) "דרשו ה' בהמצאו".
עמוד טו
"תפלת צבור זו במנחה של תשעה באב על הר הבית, עוררה הדים רבים בכלי התקשורת בארץ ישראל ובחו"ל. הכתבים היהודים העוינים את הדת במדינה, החלו בהסתה נגד היזמה שלנו לחדש את תפילת היהודים על הר הבית... הנה ביום ה' בבוקר שלפני שבת "נחמו", מודיע לי שר הבטחון בטלפון שעלי לבטל את התפלה ההומונית על הר הבית. הודעתי לו שאינני מוכן לעשות זאת. כי יש בתפלה זו כדי להחזיר את הרבונות היהודית הקדומה על הר הבית. הוא הודיע לי כי הוא מדבר מישיבת הממשלה, ונתבקש ע"י ראש הממשלה דאז בהסכמה הממשלה כולה, להורות לי לבטל את יזמת התפילות שלי על הר הבית . הודעתי לו כי אינני מוכן לכך".
עמוד כא
"תוך כדי הדיון במסגרת ממשלתית ודתית, על חדוש תפילות היהודים על הר הבית, ועל התכנית לבנות שם בית כנסת קבוע במישור הדרומי הפנוי. הודיע לי שר הבטחון להפתעתי הגדולה כי הוא החליט להעביר לוואקף המוסלמי את החסות והאחריות לכל הסדורים בהר הבית. הורה לי להוריד את המדרשה התורנית של הרבנות הצבאית הראשית מהר הבית ולהוציא משם את קציני הר הבית. מכאן ואילך, לפי דבריו, אין לרבנות הצבאית הראשית אחריות על הסדרים שם ויש להפסיק את ארגון התפילות של יהודים בהר הבית."
עמוד כה
המשטרה גם ניסתה להפריע בדרכים לא הוגנות את התפלה שלנו ב"מחכמה" ביום הכיפורים שנת תשמ"ד, מכיון ש"המחכמה" נמצאת כל הזמן תחת פיקוד צה"ל. נוהג הייתי לבקש מדי שנה אישור של הרמטכ"ל לעריכת תפילות אלו בתשעה באב וביום הכיפורים בחלק של הר הבית בקומה העליונה אשר במחכמה. גם לקראת יום הכיפורים תשמ"ד, קבלתי אישור מהרמטכ"ל ולשכת הרמטכ"ל העביר דרך אלוף פיקוד המרכז. ואכן בצהרי יום הכיפורים באתי כרגיל ל"מחכמה" עם צבור המתפללים הקבוע לתפילת מוסף של יום הכיפורים, בכניסה לשער "המחכמה" הודיע לי קצין של המשטרה שישנה הוראה מלשכת הרמטכ"ל, לא להרשות לנו להתפלל באולמות העליונים של המחכמה הממוקמים על הר הבית".
עמוד כו
"הקצינים של המשטרה לא הספיקו לעשות מעשה, עד שהרמטכ"ל בעצמו הופיע במקום ונדהם לראות ולשמוע על הקנוניא המכוערת של המשטרה, כביכול בשם לשכת הרמטכ"ל. הוא סילק את קציני המשטרה מן המקום בבושת פנים. והמשכנו להתפלל ב"מחכמה" למעלה בשטח הר הבית ומאז אינם מעיזים למנוע זאת מאתנו"
עמוד כז
"הסדר זה עם הנהלת בית הספר "עמריה", נמשך מספר שנים עד שנתחלף השלטון בישראל, ונתמנה שר בטחון שנושא הר הבית היה קרוב יותר ללבו. ואחרי מו"מ ממושך, קבלתי אשור לשפץ ולהכין שני אולמות כבית כנסת בחלק המזרחי של בנין
המחכמה, הממוקמת כאמור בצדו המערבי דרומי של שער השלשלת. שני האולמות האלה ממוקמים, כאמור לעיל, בצדו המזרחי של הכותל המערבי על הר הבית"
עמוד כט
"אין ספק שבמקרה כזה, כאשר קיימת סכנה להשתלטות נכרים על הר המוריה, מותר אפילו להכנס לשטח העזרה, כדי לא לתת להם חניה בהר ה', כי העליה של היהודים על ההר במצב זה נחשבת ככיבוש וחזקה ומניעת השתלטות זרים עליו".
.
עמוד לא
"לאור כל האמור, וכדי שלא יוכלו מסגירי הר הבית לגויים לתלות את הקולר ברבנים האוסרים לעלות לשם, החלטתי לחקור למדוד ולברר את ההלכות הקשורות עם הר הבית ומקום המקדש. לתחם תחומין המותרים והאסורים בכניסה. וכן לקבוע את סדרי הטהרה שיש לנהוג לפני עליה להר".
הרב גורן עם הרב קוק
